וַיֹּ֣אמֶר אֶל־הַמֶּ֗לֶךְ אַל־יַחֲשָׁב־לִ֣י אֲדֹנִי֮ עָוֺן֒ וְאַל־תִּזְכֹּ֗ר אֵ֚ת אֲשֶׁ֣ר הֶעֱוָ֣ה עַבְדְּךָ֔ בַּיּ֕וֹם אֲשֶׁר־יָׄצָ֥ׄאׄ אֲדֹנִֽי־הַמֶּ֖לֶךְ מִירֽוּשָׁלִָ֑ם לָשׂ֥וּם הַמֶּ֖לֶךְ אֶל־לִבּֽוֹ׃
און ער האָט געזאָגט צום מלך: זאָל מײַן האַר מיר ניט צורעכענען אַ זינד, און זאָלסט ניט דערמאָנען װאָס דײַן קנעכט האָט פֿאַרבראָכן אין דעם טאָג װאָס מײַן האַר דער מלך איז אַרױסגעגאַנגען פֿון ירושלים, אַז דער מלך זאָל זיך דאָס נעמען צום האַרצן.
יש סדר למשנה
תוי"ט ד"ה משתסרח וכו' ונ"ל שהוא מלה ארמית כדמתרגם אשר העוה עבדך [שמואל ב' י"ט כ] די סרח עבדך וכו' ע"ש ונעלם ממני שלא הביא תרגום על התורה מה חטאתי [בראשית ל"א ל"ו] מה סורחני. עוד שם מ' א'. חטאו. סרחו וכהנה רבות:
עיקר תוספות יום טוב
סרוחה בלשונם הוא כמו הפסד. הר"מ. כלומר דאינו מלשון סרחון וריח רע ונ"ל שהוא מלה ארמית. אשר העוה עבדך (שמואל ב י״ט:כ׳) די סרח עבדך ואנכי העויתי אנא סרחית. תוי"ט:
תוספות יום טוב
משתסרח. פי' הר"ב משתקלקל. וכ"כ הרמב"ם סריחה בלשונם הוא כמו הפסד ע"כ. כלומר דאינו מלשון סרחון וריח רע. ונ"ל שהיא מלה ארמית כדמתרגמי' אשר העוה עבדך שמואל ב' י"ט [כ'] די סרח עבדך. ואנכי העותי שם כ"ד ואנא סרחית: